דלאוור ידועה ברחבי העולם בשל מערכת המשפט היעילה והמקצועית שלה, הבאים לידי ביטוי בעיקר בסוגיות של דיני תאגידים ומשפט עסקי ומסחרי. בתי המשפט של דלאוור והפסיקה שהתפתחה בין כתליהם מהווים את הסיבה העיקרית לכך שעורכי דין רבים ומנוסים ברחבי העולם ממליצים על הקמת תאגידים בדלאוור. הם מצביעים בעיקר על הערכאה הדיונית של דלאוור (“Chancery”).

ה-Chancery הוא בית המשפט העסקי הבולט במדינה. בתור בית משפט של יושר, ה-Chancery הוא בעל הסמכות השיפוטית לדון ולהכריע בתיקים הקשורים בענייני זכויות יושר (כגון נאמנות וחובות אמונים וזהירות) וסעדים מן היושר (כמו צווי מניעה או צווי עשה). בנוסף, לבית המשפט יש סמכות לדון בתביעות הנוגעות ל-DGCL וכן לחוקים אחרים הנוגעים לישויות עסקיות, וכן בתביעות הנוגעות למסמכי התאגדות, כגון תקנונים, תזכירים, והסכמי מיזוג. הסמכות השיפוטית המוגבלת של בית המשפט מעודדת התמקצעות הן בקרב שופטיו והן בקרב עורכי הדין המופיעים בפניו.

ב-Chancery מכהנים שופט ראשי (Chancellor) וארבעה סגנים (Vice Chancellors), כאשר כל אחד מהם ממונה על ידי המושל, בכפוף לעצתם והסכמתם של חברי הסנאט בדלאוור, לתקופת כהונה של 12 שנה. בפרספקטיבה היסטורית, הנבחרים לכהונה היו עוסקים מנוסים ומתוחכמים במקצוע המשפטים, בעלי היכרות עם סוגיות תאגידיות ועם המשפט המסחרי שנדונו תדיר בפני בית המשפט. לפי החוקה של דלאוור, בתי המשפט של דלאוור נדרשים לשמור על איזון בין המפלגות הפוליטיות המרכזיות והמכהנים בבית המשפט שואפים להוציא תחת ידם פסיקה נטולת פניות. יתר על כן, היות שמרבית הליטיגציה התאגידית מתייחסת לתאגידים שהוקמו בדלאוור אך אשר מקום מושבם הוא מחוץ למדינה, בית המשפט אינו נתון להעדפה של “שחקני בית”. בתי המשפט של דלאוור מציעים מגרש משחקים מאוזן, בו בעלי מניות ומנהלי תאגידים זוכים ומפסידים בתיקים — על בסיס עובדות המקרה ולא על בסיס פוליטי.

ב -Chancery אין חבר מושבעים וכל התיקים מוכרעים על ידי השופט הראשי או סגניו, אשר מנמקים את הכרעותיהם בהחלטות כתובות ומקיפות. מסורת ההחלטות הכתובות של ה-Chancery נמשכת מזה למעלה מ-100 שנה. כמותן ואיכותן של החלטות ה-Chancery יוצרות גוף נרחב, צפוי ויסודי של פרשנות פסיקתית, ובכך מעניקות יתרון משמעותי לעסקים בדלאוור. מנהלים ועורכי דין של עסקים בדלאוור יכולים לעשות שימוש בפסיקה נרחבת זו כמדריך לתכנון עסקיהם.

יתרון נוסף העומד ל-Chancery על פני מרבית בתי המשפט האחרים הוא גמישותו. כאשר מוגשת תביעה חדשה לבית המשפט, היא מוצמדת על ידי השופט הראשי לאחד הסגנים. השופט הממונה מפקח על הליטיגציה ומנהל את לוח הזמנים עד לסיום התיק. ה-Chancery היה מהראשונים בבתי המשפט שאימצו את ההגשות האלקטרוניות, דבר שהקל משמעותית על הצדדים בהגשת כתבי בי-דין וצפייה בהם. הכללים הפרוצדורליים של בית המשפט לא כופים לוחות זמנים או הליכים פורמליסטים, אלא מאפשרים לבית המשפט ולצדדים לנהל את הליטיגציה בהתאם לצורך. כמו כן, לבית המשפט שמור שיקול הדעת בפסיקת סעדים מן היושר המותאמות לנסיבותיו של התיק הספציפי.

סמכות השיפוט המוגבלת של בית המשפט מאפשרת לו לבחון סוגיות מורכבות ולפסוק בהן באופן מהיר כאשר הנסיבות דורשות זאת, ומבלי להקריב באיכות ובתשומת הלב. כבית משפט של יושר, בית המשפט אינו דן בתיקים פליליים ולרוב אף לא בתיקים אזרחיים שבהם נתבעים לפיצויים כספיים בלבד (למשל, תיקי אחריות מוצרים או רשלנות בקשר לכלי רכב). אלמנט זה מותיר את ה-Chancery פנוי לפסוק במחלוקות משמעותיות בתחום דיני התאגידים ובדיני חוזים מסחריים, כגון למשל הכרעה במחלוקות בין שותפים במיזם משותף, במהירות הנדרשת במסחר מודרני. להבדיל מבתי משפט אחרים רבים, המתדיינים יכולים לבקש (ולקבל) הכרעה מקצועית מבית המשפט תוך ימים או שבועות, לפי הצורך.

ערעור על פסיקותיו של ה-Chancery מוגש ישירות לבית המשפט העליון של דלאוור, שהינו הערכאה הגבוהה ביותר במדינה. בית המשפט העליון של דלאוור הוא הסמכות העליונה בנוגע לסוגיות הנוגעות לדין המסחרי, העסקי והתאגידי בדלאוור.

בבית המשפט העליון של דלאוור מכהנים חמישה שופטים: כל שופט ממונה (בהליך מינוי דו מפלגתי המתבסס על סגולותיהם של המועמדים, בדומה להליך המינוי בבית משפט ה-Chancery) על ידי המושל, בכפוף לעצתם והסכמתם של חברי הסנאט בדלאוור, לתקופת כהונה של 12 שנה. בית המשפט רשאי לדון בהרכב של שלושה שופטים אך לעיתים, ובדרך כלל בתיקים הנוגעים לתאגידים, הוא דן בהרכב מלא של חמישה שופטים. הליך הערעור לרוב כולל הגשת טיעונים בכתב ושימוע בעל פה בפני בית המשפט, ולאחר מכן ניתנת החלטה בכתב בנושא.

בדומה ל-Chancery, בית המשפט העליון של דלאוור מוכן אף הוא לזרז הליכים בהתאם לצורך. על אף שהליכי ערעור לבית המשפט העליון לרוב מסתיימים בתוך 180 ימים מרגע הגשתם, בית המשפט רשאי להכריע בערעורים תוך מספר ימים, ואף עושה זאת, לפי הצורך, בעיקר במחלוקות בין תאגידים המחייבות החלטה מיידית וזריזה.